<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' כלאי בהמה</h1>
<h2>דף ח.</h2>
וכתב בעל הלכות כתיב בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך אפילו בחוצה לארץ אף הרכבת אילן דאתיא מינה אפי' בחוצה לארץ, ומה בהמתך היוצא ממנה מותר, מדאימעט רחמנא כלאים לגבוה הא להדיוט שרי, אף הרכבת אילן היוצא ממנה מותר, אלו דברי בעל הלכות. ותנן נמי בהאי פירקא [כלאים פ"א מ"ו] הזאב והכלב [כלב] כופרי והשועל העזים והצבאים והיעלים והרחלים הסוס והפרד [הפרד והחמור] החמור והערוד אע"פ שדומין זה לזה כלאים זה בזה. ותנן נמי בכלאים בפרק ח' [מ"א] כלאי בהמה מותרין לגדל ולקיים ואינן אסורין אלא מלהרביע, כלאי בהמה אסורין זה עם זה. בהמה עם בהמה, וחיה עם חיה, בהמה עם חיה, וחיה עם בהמה, טמאה וטמאה, [וטהורה עם טהורה, טמאה עם טהורה] וטהורה עם טמאה אסורין לחרוש ולמשוך ולהנהיג. המנהיג סופג את הארבעים והיושב בקרון סופג את הארבעים, ר' מאיר פוטר. והשלישית שהיא קשורה לרצועות אסורה. אין קושרין את הסוס לא בצידי הקרון ולא לאחר הקרון, ולא את הלובדקיס לגמלים, ר' יהודה אומר כל הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה עם זה, וכל הנולדין מן החמור אע"פ שאביהן סוס מותרין זה עם זה, אבל הנולדין מן הסוס עם הנולדין מן החמור אסורין זה עם זה. הפרוטיות אסורות והרמך מותר. ואדני השדה חיה, ר' יוסי אומר מטמאות באהל כאדם. הקופד וחולדת הסנאים חיה, חולדת הסנאים ר' יוסי אומר מטמא כזית במשא וכעדשה במגע. שור הבר מין בהמה, ר' יוסי אומר מין חיה. הכלב מין חיה, ר' מאיר אומר מין בהמה. החזיר מין בהמה, הערוד מין חיה, הפיל והקיפוף מין חיה, ואדם מותר עם כולן לחרוש ולמשוך. תנן בפרק שור שנגח את הפרה [ב"ק נ"ד ע"ב] אחד השור ואחד כל הבהמה לנפילת הבור ולהפרשת הר סיני ולתשלומי כפל ולהשבת אבידה ולפריקה ולחסימה ולכלאים ולשבת וכן חיה ועוף כיוצא בהן. ואמרי' בגמרא [שם נ"ה ע"א] לנפילת הבור כסף ישיב לבעליו וכו' עד (כל) [וכן] חיה ועוף כיוצא בהן. ואמר ריש לקיש כאן שנה רבי תרנגול טווס ופסיוני כלאים זה בזה. ואמר שמואל אווז ואווז בר כלאים זה בזה, דזה בציו מבפנים וזה בציו מבחוץ, ורב פפא אמר הא טענא חדא ביעתא בשחלא והא טענא טובא בשחלא. ואמר רבי ירמיה אמר ריש לקיש המרביע שני מינין שבים לוקה, מאי טעמא אמר רב אחא בר אדא משמיה דעולא אתיא למינהו למינהו מיבשה. בעי רחבא הנהיג בעיזא ושיבוטא מאי וכו'.
<h2>דף מה:</h2>
גרסי' בפרק אותו ואת בנו תניא אותו ואת בנו נוהג בנקבות ואינו נוהג בזכרים, חנניא אומר נוהג בין בזכרים בין בנקבות. אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא. ואזדא שמואל לטעמיה דתנן ר' יהודה אומר הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור מותרין זה בזה, והנולדין מן החמור אע"פ שאביהן סוס מותרין זה בזה, אבל הנולדין מן החמור עם הנולדין מן הסוס אסורין, ואמר רב יהודה אמר שמואל זו דברי ר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב, אבל חכמים אומרים כל מיני פרדות אחת הן. מאן חכמים חנניא הוא דאמר (אין) חוששין לזרע האב, והאי בר [סוסיא וחמרא והאי בר] חמרא וסוסיא כולהו חד מינא נינהו. איבעי להו מיפשט פשיטא ליה לרבי [יהודה] דאין חוששין לזרע האב, או דילמא ספוקי מספקא ליה. למאי נפקא מינה למשרא פרי עם האם, אי אמרת מיפשט פשיטא ליה פרי עם האם [שרי, ואי אמרת ספוקי מספקא ליה פרי עם האם] אסור, [מאי, ומסקינן אמר רב יהודה בריה דרב יהושע הכל מודים בפרי עם האם שאסור], שמע מינה ספוקי מספקא ליה ש"מ. אמר ליה ר' אבא לשמעיה כד מעיילת כודנייתא בריספק עיין הנך דדמיין להדדי ועייל, אלמא קסבר אין חוששין לזרע האב וסימנין דאורייתא. וכתב הגאון ר' יצחק ז"ל בהלכות דיליה בענין אותו ואת בנו הכי, אמר רב הונא בר חייא אמר שמואל הלכה כחנניא, איכא מאן דאמר ליתא לחנניא דאמר לי' ר' אבא לשמעיה וכו', ותניא ר' יהודה אומר פרדה שתבעה זכר אין מרביעין עליה לא סוס ולא חמור אלא מינה, ואמרי' [כתובות קי"א ע"ב] יצחק ושמעון (וישעיה) [ואושעיא] אמרו הלכה כרבי יהודה בפרדות, והלכתא כר' יהודה דאמר אין חוששין לזרע האב. ואיכא מאן דאמר אם נתברר שהוא אביו ודאי אין שוחטין אותו ואת בנו ביום אחד, דהא אמר שמואל הלכה כחנניא. ומסתברא דליתא לחנניא.
